אוסטריה מחכה לנו

יצאנו מהבית ב 4:30 לפנות בוקר לשדה התעופה. הדלפקים של ג'ורדן איירליינס תקועים אי שם מאחורי הדלפקים הרגילים. היינו מרוצים מעצמנו שאין שם בכלל תור ואז התברר לנו שעם כל ההתלהבות פשוט דילגנו על הבידוק הבטחוני. חזרנו על עקבותינו, שכנענו שארזנו לבד ושוב לדלפקים הנטושים.

הטיסה לירדן הייתה קצרצרה. מצאנו עוד כמה משפחות ישראליות שבחרו ליסוע דרך ירדן אז כנראה אנחנו לא לבד בעניין הזה. בעמאן העברנו שעה במשחקים ונשנושים וקדימה לוינה. דיילת הקרקע לפני שעלינו למטוס התלהבה מהשם של ירדן. מיד קראתי לירדן ג'ורדן וקיבלנו אקסטרא חיוכים.

נחתנו בוינה והגענו לאסוף את המזוודות. שוב דרמה קלה כשהתברר שהמזוודה האדומה שלנו לא מגיעה וכנראה שכבר לא תהיה על המסוע. באסה לגמרי. בדרך להתלונן על אובדן המזוודה עברתי ליד מסוע עם מזוודות בודדות וירדן שאלה אותי אם זה לא במקרה המזוודה שלנו שמטיילת לה על המסוע. למרבה המזל זו אכן הייתה המזוודה האבודה. תמה הדרמה.

אספנו את הרכבים ויצאנו לדרך לכיוון פלאכאו. הדרך הייתה ארוכה ולקחה ארבע שעות של נסיעה, תחנת נשנוש של אוכל על הדרך והמשכנו הלאה. הגענו לפלאכאו רק בסביבות שמונה בערב, עייפים. סיכמנו עם בעלת הבית שנעבור לקחת ממנה את המפתח לבית שבו אנחנו נמצאים, מרחק 5 דקות נסיעה. דיברנו איתה והמתנו לה אבל אחרי כמה דקות הבנו שאנחנו כנראה לא במקום הנכון. בשיחה השלישית איתה היא אמרה שהמפתח נמצא בכלל באדנית אז אפשר כבר להגיע לבית בכוחות עצמנו. מצחיקה, הייתה חוסכת לנו חיפושים אחריה…

הגענו לבית ממש מלהיב. יש בו הרבה חדרים, שירותים, מקלחות, חדר אוכל ענק, מטבח מאובזר היטב וסאונה מפנקת. השכנים הכי קרובים נמצאים במרחק רב מאיתנו ויש הרגשה של בית הקטן בערבה. לבעל/ת הבית יש חיבה יתרה לקרניים של איילים או צבאים כך שעל כל קיר יש בין זוג קרניים אחד לעדר שלם.