פארק חבלים, ארמון הלבורן ושוטטות ברחובות זלצבורג

היום שמנו פעמינו לפארק החבלים אניף. שמענו שזה פארק מאתגר ושופע מסלולים. אם הילדים כל הזמן נדנדו ללכת ללאקי פליצר כך גם אני נדנדתי שחייבים לקחת אותם לפארק חבלים. גיבורה גדולה… מאחר ולשי יש אצבע לא תקינה וליגר כואב הגב מילדים שנתקעו בו במגלשת מים (תירוצים עלובים) זמירה ואני עלינו עם עדי, יואב, ירדן ואיתי. אורי ועומר הלכו עם שי ואייל למסלול הקטנים ומאוד נהנו שם. אז בחזרה לגדולים, המדריכה נתנה לנו הנחיות מפורטות והראתה לנו בפרוטרוט איך מחברים את השאקלים, את המתקן אומגה, סוגר הבטיחות ובנוסף הדרכה על יבש בגובה של מטר. מתישהו באמצע ההסבר נפל לי האסימון שהיא לא מתכוונת להצטרף אלינו בכלל ואנחנו צריכים לעבור בין התחנות לבד!!! הגילוי היה מרעיש ומפחיד וכל הבטחון (המופרז) שהיה לי בהתחלה התפוגג. מרוב לחץ עשינו את המסלול היבש פעמיים, וניגשנו לתחנה הראשונה. איתי גילה סימני חרטה והיסס אם לעלות בכלל. לבסוף החליט להתחיל איתנו את המסלול. עלינו לתחנה הראשונה, ובגובה 3 מטרים הכל נראה אחרת. הרבה יותר מפחיד. התחלנו את התחנה הראשונה שהייתה יחסית סבירה, הליכה על סולם חבלים מתנדנד. תחנה שניה הסולם חבלים בזיגזג והחבלים רועדים. הגובה כבר מגיע ל 4-5 מטרים. אחרי התחנה הזו איתי החליט לפרוש בשיא. השתוקקתי לפרוש גם אבל לא היה לי נעים להתבזות לפני הילדים, במיוחד אחרי שברברתי על זה כל כך הרבה זמן. בתחנה הבאה נאלצנו ללכת על פס גומי מתוח ובתחנה אחרי ללכת על כבל דקיק. בשלב הזה צווחתי ליגר שיקרא למדריכה שתסביר לי איך אני אמורה לעשות את זה. היא לא התרגשה ממני ואמרה לי שזה בדיוק כמו שאני חושבת, הליכה על כבל וקדימה לזוז שלא אעכב את כולם. היה מפחיד מאוד. הילדים היו ממש בסדר ונהנו ממש. בתחנה של דילוג בין שלב סולם לחבל לכל האורך כמעט נשברתי. אחרי זה האומגה כבר נראתה לי החלק הכי פשוט במסלול. סיימנו את המסלול והודעתי שהספיק לי לגמרי להיום. לקח לנו בערך שלוש שעות, אולי אפילו יותר. עכשיו במבט לאחור היה כיף :).

בזמן הזה הקטנים שסיימו מזמן את המסלול שלהם הלכו עם אייל ושי לטבול באגם ולאחר מכן גם הגדולים הצטרפו. הייתה בהחלט התרעננות במקום.

מפארק החבלים נסענו לארמון הלבורן. הארמון של מרקוס סיטיקוס שהיה שובב לא קטן ואהב להשתעשע על חשבון אורחיו בהשפרצות מים ממקומות בלתי צפויים  בגינת הארמון. במסגרת הסיור עברנו בין התחנות השונות וקיבלנו שטיפה מפתיעה בכל פעם מחדש. בהחלט סיור משעשע.

בסיומו הסתובבנו עוד קצת בגני הארמון והצטלמנו ליד הפביליון מהסרט "צלילי המוזיקה". תיירים או לא תיירים????

המשכנו לעיר זלצבורג, שוטטנו ברחובות ובכיכרות ואף גיחה קטנה לבית הקברות. מאחר והגענו בשעה 19:00 שזו שעה מאוחרת רוב דוכני הרחוב כבר סגרו ולא קנינו מזכרות למרות שזה היה התכנון. ארוחת ערב מאוחרת, ושעה נסיעה הבייתה. יום ארוך במיוחד אך עמוס חוויות.